חרדה והתקפי חרדה

כולנו סובלים מחרדות וכולנו חווים פחד.
מה ההבדל בין חרדה לפחד? פחד הוא תחושה העולה מול היבט קונקרטי, כמו מים, גובה, עימות אלים או בעל חי תוקפני, ואילו החרדה היא תחושה הנובעת מהיבטים מופשטים, שאינם ניתנים להגדרה.
לעתים, אנשים הסובלים מחרדות, עוברים בשיא התקפי חרדה המאופיינים בהזעה, בסחרחורות, בקוצר נשימה, בדופק מהיר, בלחץ דם גבוה, באיבוד שווי משקל ואף בהתעלפויות. התקפי החרדה יכולים להופיע בשעת מצוקה ולחץ אישי, במקומות ציבוריים הומי אדם, במקומות צפופים, בעת מפגש עם אירוע מסוים או בנוכחות אישיות מסוימת. גברים ונשים מתארים את הסימפטומים הגופניים והתחושתיים של התקף החרדה כתופעה הדומה להתקף לב או בתחושה שהם עומדים למות. רבים ניגשים לקבל טיפול רפואי, אך ממצאי האבחון אינם מצביעים על ליקויים פיזיולוגיים
גורמי החרדה משתנים מאדם לאדם, אך הם נעים תמיד סביב עולמו הקיומי של האדם, ובמרכזם, תחושת אובדן: אובדן במשמעותו הבסיסית, כלומר החשש מאובדן החיים שלו או של קרוביו; אובדן בעולם הצרכים כלומר הקושי לחיות ללא קבלת התייחסויות רגשיות או הקושי לוותר על צרכים רגשיים; אובדן היכולת למימוש עצמי; אובדן היכולת לקבל סיפוקים מעשיות שונות; אובדן היכולת לקבל סיפוק ומשמעות מנוכחותם של קרובים וחברה בכלל; ואובדן היכולת להתקיים כלכלית.
יש תופעות המוגדרות כחרדה אך הן נמצאות בתווך בין חרדה לפחד. למשל, חרדת נטישה היא פחד מלהיות נעזבים או בודדים; חרדת חדירה היא למעשה פחד מאיבוד שליטה ומאיבוד ערך עצמי בחוויית הגבר בעת קיום יחסי מין; חרדת בחינות היא למעשה פחד מאיבוד שליטה בהתמודדות תחת לחץ הבחינה ופחד מכישלון. במקום בו האדם חושש מאיבוד שליטה ומאיבוד עולמו הקיומי מול היבטים קונקרטיים, תחושת הפחד הופכת לחרדה.
בתהליך הסיוע הנפשי ב'תרפיה מותאמת אדם', מבררים מה הם הגורמים לחרדה. המגמה בטיפול היא להפוך את החרדה לפחד, לחשש, לאובדן או לחסר בהיבטים קיומיים, על ידי הגדרה ברורה של גורם החרדה המרכזי והפיכתו לקונקרטי. זאת מתוקף הרציונאל שקל יותר להתמודד מול היבט קונקרטי מאשר מול היבט שאינו ברור ואינו מוגדר.
במקרים של התקפי חרדה תדירים, יש להיוועץ ברופא, ולעתים אף להיעזר בתרופה המסייעת לצמצם את מימדיה השליליים של החרדה, כך שיתאפשר תהליך של בירור וסיוע נפשי.


  הסרגל הדינמיטוני

 

יכולותיו של האדם לתפקד רגשית, מול סביבה קרובה ומול החברה בכלל, נבנות ומתפתחות בסביבת הבית המגדל. לא כולם מתפקדים באותו האופן, לא לכולם יש אותן יכולות הכלה רגשיות. הנה כמה סיטואציות שההתנהלות בהן מלמדת על קשיים בהכלה רגשית. מפגש עם נכים ומוגבלים: יש אנשים שאינם יודעים כיצד לתקשר עם אדם מוגבל. המפגש עם נכה בכסא גלגלים מרתיע ולא נוח עבורם. יש מי שחש אי נוחות כאשר מתבקש לסייע לעיוור לחצות את הכביש. אחרים מתקשים לסייע לאדם שנפל ברחוב, או שאינם מסוגלים לבוא במגע עם קשישים חסרי אונים; מפגש עם תינוקות, ילדים וקרובים: יש כאלה שאינם מסוגלים להחזיק תינוק ביד. יש אנשים שאינם מתקשרים עם ילדים; הבעת רגש: יש אנשים שאינם מסוגלים להביע רגש לאדם קרוב ויש מי שאינו מסוגל לחבק את קרוביו. יש אנשים שהמשפט, "אני אוהב אותך", קשה עבורם לביטוי, ואחרים כלל אינם מסוגלים להקרין רוך. יש אבות שאינם מסוגלים לחבק את ילדיהם. יש אבות שלא חשים נוח לשבת ליד מיטת ילדיהם. יש אמהות שמעולם לא אמרו לילדיהן, "אני אוהבת אותך". יש אלה שאינם מסוגלים לשחק עם נכדיהם שכן המשחק עם הילד דורש יציאה מהעמדה המוגנת בה הם נמצאים. לא לכל אחד יש את היכולת הרגשית לרדת על ארבע ולנבוח כמו כלב במשחק עם הפעוט, לא כל אחד יכול לשחק את תפקיד הסוס עליו ירכב הילד או הנכד. התחושה, 'אני מרגיש אידיוט בזמן שאני מיילל כמו חתול או צוהל כמו סוס במשחקים עם ילדים קטנים', מונעת מהאדם לצאת מעמדתו המוגבלת והוא נשאר רחוק ומרוחק מסביבתו הקרובה; מפגש פומבי: יש אנשים שאינם רוקדים בציבור. יש אנשים שאינם שרים בציבור. יש אנשים שאינם מסוגלים לדבר מול קהל. אחרים נמנעים מאכילה בחברת אנשים זרים. יש אנשים שאינם יודעים איך להגיב בעת קבלת מתנה או יחס וישנם כאלה שאינם יודעים כיצד לתת ולהגיש מתנה. יש אנשים המתנהגים באופן דומה ואחיד בכל מקום, כלומר אין שוני בהתנהגותם בשעה שהם נמצאים בסביבה קרובה, ובשעה שהם נמצאים במקום עבודה או באירוע רשמי מחייב. יש גברים ונשים שיכולים לתפקד רק במקום בהם הם נדרשים לעמדה רכה ופסיבית, ואילו במקומות ובמצבים בהם הם נדרשים לעמדה מובילה ואסרטיבית, שם מודגשת מגבלתם. כאמור, לא כולם מתפקדים ומכילים באותה מידה, אך כולם חולקים היבט משותף והוא, יכולות הכלה נמוכות ובלתי מספקות.
'הסרגל הדינמיטוני הרגשי', כלומר, המנעד התפקודי רגשי, הוא כלי הבוחן את יכולות התפקוד הרגשי של האדם. קצה אחד של הסרגל, מסמן עמדה והתנהלות 'רכות', וקצה שני מסמן עמדה והתנהלות 'קשות'. בטווח שבין הקצוות נמצאים מצבי ביניים הדרגתיים של ההתנהלות הרגשית. הסרגל הדינמיטוני קובע מדד של תפקוד, הנפרש מעמדה רכה, מובלת או חשופה, ועד לעמדה אסרטיבית, מובילה וקשה בהקרנתה. הסרגל הדינמיטוני מכיל קשת רחבה של תפקודים רגשיים, המצביעים על רמות שונות של יכולות תפקוד רגשיות. ככל שהסרגל רחב יותר, כך תהא רמת התפקוד הרגשי גבוהה יותר. על פי סרגל תפקודי זה, התנהלות רגשית רכה יכולה להיראות למשל כאשר הפרט משחק עם פעוט, משתובב ומשמיע קולות של חיות, או, מגלה יכולות תפקוד אינטימי, עשיר ברוך ובמלל בקשר הזוגי. התנהלות מוחזקת ואסרטיבית יותר בקוטב הנגדי, תיראה כאשר אותו אדם ילבש בערב חליפה וישתתף באירוע רשמי מחייב, או, יוביל וינהל מערכת תפעולית לרבות ניהול עובדים.
ככל שאנו מתבגרים, מערכת ההגנות שלנו מתעשרת ומשתכללת יותר. היבט זה משפיע על יכולותינו הרגשיות ומקצר את הסרגל הדינמיטוני הרגשי, וכך יורדת רמת התפקוד הרגשי. עם זאת, יש סבים וסבתות שניתנה להם האפשרות לתקן את עמדתם הרגשית והם מצליחים להציג עמדה רכה ואף שטותית מול הנכדים. כך, מה שלא עשו מול ילדיהם, הם מצליחים להיות ולעשות מול נכדיהם.
בתהליך הטיפולי, לומד הפרט לתפקד ולהתמודד מול משימות ומטלות המרחיבות את הסרגל הדינמיטוני הרגשי, ומשפרות את יכולות התפקוד וההכלה הרגשיות שלו.
 


       ההחזר הרגשי


אופי התגובה הרגשית של אנשים לגירויים שונים, שונה מאוד זה מזה. תגובה רגשית נאותה, חיובית ובעיתוי הנכון, היא מרכיב חיוני ביחסים בינאישיים. תגובה רגשית לקויה או נעדרת, מקלקלת קשר בין אנשים:
רפלקס פיסיולוגי הוא תגובה פיסית הנוצרת באופן אוטומטי ומיידי בהינתן גירוי סביבתי גירוי פיסי. רפלקס-החזר רגשי הוא תגובה רגשית, שבדומה לרפלקס פיסי, הוא אוטומטי ונוצר במפגש בין עמדתו הרגשית של האדם לבין גירוי סביבתי או גירוי מחשבתי בו הוא פוגש. לרפלקס הרגשי שני מופעים: רפלקס רגשי פוזיטיבי, ורפלקס רגשי נגטיבי. החזר רגשי פוזיטיבי הוא התייחסות ותגובה התנהגותית הנושאת היבטים חיוביים המתאימים והולמים את הגירוי. לדוגמה, גבר שמבטא באופן אוטומטי ומיידי רגש וההערכה לצורת הופעתה של זוגתו, מציג החזר רגשי חיובי. ואילו החזר רגשי שלילי הוא תגובה והתנהגות המעמידים את האדם המגיב בעמדה נחותה או לא ראויה. לדוגמה, גבר שזוכה מזוגתו לאמירה רגשית ואוהבת, אך אינו מסוגל להכיל זאת, ומגיב באופן מיידי בהתלוצצות ובהתייחסות מבדחת. דוגמה נוספת, הורה שאינו מגיב באופן רגשי, מיידי והולם מול הילד המציג בפניו עבודה יצירתית או כל עשייה המבקשת הערכה ותשומת לב, מציג החזר רגשי שלילי המשקף את עמדתו הרגשית הלקויה. נדגיש, שהחזר רגשי הוא תגובה רגשית מיידית מול גירוי, כך שמי שמגיב באופן חיובי מול גירוי אך לא בזמן המפגש איתו, אלא רגעים או שעות אחרי, אינו מציג החזר רגשי חיובי.
בתהליך טיפולי הנושא מימדים התנהגותיים, מושם דגש על הבנת ההחזר הרגשי ועל הבחנה ברורה בין 'החזר רגשי פוזיטיבי להחזר רגשי נגטיבי. תהליך טיפול התנהגותי בו המטופל מדווח למטפל על רמת מודעותו ועל התנהלותו במסגרות חייו, משפיע ומשפר את מימדי ההחזר הרגשי החיובי בחיי המטופל.



שתי התמונות הבאות מלוות לא מעט זוגות ומשפחות. תמונה ראשונה: אישה מגיעה הביתה עייפה ומוטרדת אחרי יום עבודה מפרך. היא משתפת את בן זוגה בחוויות שעברה ומתארת תקלות שאירעו במהלך היום. הוא לא ממתין הרבה ומתחיל להבהיר לה איפה טעתה ומה הן הדרכים הנכונות לפתור את התקלות שחוותה. תמונה שנייה: נער חוזר מבית הספר ומספר לאביו על חוויות לא נוחות שפגש ביום הלימודים. האב פותח בבירור מקיף ומדויק על שאירע ואחר מנדב צרור עצות כיצד לנהוג בפעם הבאה, לא לפני שהציג לפני הילד את עיקרי מחדליו ואת חלקו בתקלות. בשתי התמונות, העמדה של בן הזוג ושל האב היא טכנית ודידקטית, ולא מספקת את הצרכים של האישה ושל הנער. הם, מצפים לאוזן קשבת ולהתייחסות אמפטית.
יש גברים ונשים ש'עמדתם הרגשית' נוטה לכיוון הטכני והדידקטי. העמדה הטכנית והדידקטית היא נחלתם של אלה שבילדותם לא זכו לתמיכה ולהערכה מצד סביבתם הקרובה. אימוץ עמדה טכנית ודידקטית הייתה עבורם מפלט, שהעצים, חיזק ואיזן את מקומם ביחס לסביבה וביחס לעצמם.
למחזיק בעמדה הטכנית והדידקטית אנו קוראים 'המהנדס'. 'המהנדס' נוטה לדלג על שלב ההתייחסות הרגשית והאמפטית וממהר לתת ביקורת בונה, עצות נבונות ומסקנות מועילות. רוב 'המהנדסים' מעדיפים את חברת המחשב והטלוויזיה על פני קשר אינטימי וקשר מיני. האמירה, "תעזבו אותי בשקט", מאפיינת את עולמם. 'התפקוד הרגשי' של הנושאים עמדה טכנית ודידקטית הוא לקוי והשלכותיו ניכרות ביחסיהם עם בני זוגם ילדיהם ומול החברה בכלל. עמדה זו היא חלק בלתי נפרד מאישיותם של 'המהנדסים'. הם אינם חדלים להיות טכניים וקרים ביחסם עם הילדים ובקשר האינטימי והמיני עם בני זוגם.


'המהנדס'

 


מצב רגשי חדש

המושג 'מצב רגשי חדש', מייצג היבטים אנושיים המבטאים את הפערים בין התחושות והרגשות ביחידות זמן שונות. ב'מצב רגשי חדש', הפרט מסתגל למציאות חיים חדשה עכשווית, תוך שהוא נפרד ממציאות קודמת ומרוב היבטיה הרגשיים. במצב רגשי חדש, הפרט מצוי בעמדה בה הוא אינו יכול להכיל יותר את היבטיה הרגשיים של המציאות הקודמת. מצב רגשי חדש אינו מוגבל בזמן והוא יכול להימשך זמן רב, עד למעברו של הפרט למצב רגשי חדש אחר.
מציאות החיים מולה האדם מבקש להתקיים, היא זו שגורמת לו לעבור ממצב רגשי אחד למשנהו. למשל, ילד שהוריו נפרדו והוא חי עם אחד ההורים או חולק את חייו בשני בתי הוריו, עובר תהליכים רגשיים לרבות התאמות התנהגותיות אשר משנות את עולמו הפנימי וכן שינוי 'בעמדה הרגשית' ובמערכת הצרכים. אם נשאל ילד צעיר החווה משבר בין הוריו, האם הוא רוצה שהוריו ייפרדו, הרי שמלבד מקרים חריגים של ילדים החיים בבית מגדל מורכב, הילד הסביר יעדיף שהוריו יפתרו את המשבר וימשיכו לחיות ביחד. לאחר שנפרדו הוריו והילד התרגל לחיות בשני בתים נפרדים, קטנים הסיכויים שילד זה ירצה שהוריו ישובו לחיות בבית אחד. ככל שהזמן חולף כך מתרחק הילד מעמדתו הרגשית שליוותה אותו בבית הוריו עת חיו ביחד. הוא בונה ומעצב מצב רגשי חדש, שלא יכול להכיל אותם היבטים ישנים בחייו, קרי - הורים החיים ביחד בבית אחד.
דוגמאות נוספות: הורה שילדו חי בנפרד ממנו, לא יזכה לקשר הרגשי אותו חווה לפני הפרידה; ילד שזכה מהוריו למגע אוהב אך משהפך לנער נמנעו מלחבקו, יתקשה בהמשך דרכו להכיל את התקרבותם ולא ירגיש נוח עם תקשורת המגע, אליה הוא כבר איננו רגיל; חברי ילדות, אינם נשארים קרובים לאחר שנים של מרחק; בן הזוג בשגרת החיים כבר אינו אותו האדם שהכרנו בתחילת הקשר וחיזר במרץ.
במצב רגשי חדש, או מה שמכונה בשפה העממית, "עכשיו, כשהתרגלנו", הפרט שוכח עד מהרה את התלהבותו והתרגשותו מחוויות מרגשות קודמות. ההתרגלות במהותה מכילה שינוי של מצב רגשי. כך אפשר לשמוע אמירות כמו "כל כך רצינו ילד, אבל עכשיו שיש, ההתרגשות וההתלהבות התפוגגו". כך גם מתרחש במקרים כמו בני זוג בהיכרות חדשה, בקבלת מתנות, בגידול חיות מחמד, בקבלה של צעצוע חדש, בקנייה של בגד ועוד. יש גם אלה שזכו לגור בבית המשקיף על נוף יפה. לאחר זמן מה, הם מתרגלים לנוכחותו של הנוף, ובמצב הרגשי החדש, גם נוף יפה הופך להיות נוף שגרתי.
                                                


מצב רגשי שגרתי מכיל מימדים קבועים של הכלה שגבולותיה מוגבלים. מצב רגשי זה משתנה פונקציונאלית, זמנית או נסיבתית ואחר חוזר למימדיו השגרתיים.

                               
ימי הולדת, או תקופת אבל, הם מועדים שמאפשרים להכיל מימדים גדולים של רגש, של נתינה ושל התייחסות מאשר בשגרה. למשל, אם אחד מבני הזוג נמצא בתקופת אבל, בן הזוג השני משנה את התייחסותו ואת התנהלותו מול בן הזוג המתאבל, ומפגין התגייסות ואמפטיה. אם לאחד מבני הזוג יש יום הולדת, בן הזוג השני מתנהל באופן שונה מהרגיל והתייחסותו מבטאת יכולת הכלה ויכולת נתינה מורחבת.
מצב רגשי חדש נסיבתי.


מרחב פיסי שבו משתנה המצב הרגשי. למשל, בני זוג שחדלו לישון במיטה אחת ועברו לישון במיטות נפרדות או בחדרים נפרדים, מפתחים מצב רגשי חדש נסיבתי, שאינו מאפשר להם להרגיש נוח לחזור ולישון במיטה אחת. המימד הנסיבתי של המצב הרגשי החדש, הוא המצב בו בני הזוג אינם יכולים לישון ביחד אך מקיימים קשר מיני, הם אינם ישנים ביחד אך מקיימים חיי משפחה, או למשל בני זוג שאינם מתקשרים רגשית, מחזיקים לפתע ידיים כשהם הולכים לבקר חברים.
מצב רגשי חדש פונקציונאלי.


מקום עבודה חדש, אירועים חברתיים, או היכרות עם בן זוג חדש, מאופיינים ב'מצב רגשי חדש פונקציונאלי'. בתחילה הפרט נמצא במיטבו והוא מציג היבטים אישיותיים ותפקודיים שאינם מאפיינים בהכרח את התנהלותו השגרתית. לאחר זמן מה הוא חוזר לעמדתו הרגשית והתפקודית הרגילה.


במשך השנים פנו אלינו מספר זוגות שלהם מכנה משותף: בן הזוג שירת בבסיס מרוחק, ולאחר שהועבר לבסיס קרוב, המאפשר לינה שגרתית יום יומית בבית, החלו הבעיות ונוצרו משברים. את התופעה הזאת אפשר לכנות בשם 'תסמונת איש הקבע'. דוגמה קונקרטית לשינוי במצב הרגשי עם המעבר של בן זוג לבסיס קרוב וללינה קבועה בבית, אפשר למצוא בתשובת בת הזוג: "זה שאני לא יכולה לישון באלכסון ואין לי את כל המיטה לעצמי". כל אחד מבני הזוג, מי שבבית ומי שעבר לבסיס קרוב לבית, טען שהתרגל לחופש מלא בחלק מהשבוע, "ועכשיו זה נעלם".  

מצב רגשי חדש הוא היבט אנושי אך לעתים גם אכזרי וכואב. מה שריגש אותנו בעבר, לא בהכרח מעניין אותנו עכשיו. לכל הוויה וחוויה יש מימדים רגשיים, המאבדים עם הזמן את שווים ואת ערכם בעיני הפרט; מה שהיה, איננו, ומה שקיים עכשיו, לא יוותר זמן רב.

סוגים של מצבים רגשיים

מצב רגשי חדש זמני

מצב רגשי חדש נסיבתי

מצב רגשי חדש פונקציונאלי

מצב רגשי חדש ותסמונת איש הקבע


צרכים גלויים וצרכים סמויים


כל אחד מאיתנו נושא בתוכו עולם של צרכים, בחלקו צרכים גלויים וברי ביטוי, ובחלקו צרכים סמויים, שאינם באים לידי ביטוי. האדם מבטא לעצמו את החלק הגלוי של עולם הצרכים שלו, דרך מחשבות ופנטזיות, ובפני קרוביו וסביבתו דרך הקרנה וביטויים מילוליים. אין האדם מבטא, לא בפני קרוביו, אף לא לעצמו, את עולם הצרכים הסמוי שלו.
לרוב, הפרט נוהג לבטא ולמלא את עולם הצרכים הגלויים שלו. אולם יש אנשים שבאורח חייהם, אינם מתירים לעצמם לפגוש את צרכיהם הגלויים והם חיים חיי ויתור עצמי מבלי שהם באים על סיפוקם. הם חשים מבוכה או חשש להביע את רצונם ואת צרכיהם הלגיטימיים והסבירים, כי הם חוששים שסביבתם תדחה אותם, תתנגד להם או תלעג להם. אנשים אלה מודעים לעולם הצרכים שלהם ומבינים שאין בידם להשיג את מבוקשם. לכן, צרכים גלויים אלה נשארים במחשבותיהם ובדמיונם בלבד.
החלק הסמוי, הוא חלק כנוע וזנוח בעולם הצרכים של הפרט, ובמיוחד אצל אלה שחוו אורח חיים בלתי מספק וילדות קשה, היוצרת ומעצבת דמות כנועה בעלת דימוי עצמי נמוך. כל אחד מאיתנו נושא צרכים סמויים שאינם באים לידי ביטוי, אך לא כולנו חשים את המצוקה והקושי באי מימושם. עולם הצרכים הסמוי מכיל רצונות ושאיפות שהאדם לא מודע אליהם, הן בגלל ערך עצמי לקוי, והן בגלל סביבה שאינה מפרה אותו רגשית ואינה דוחפת אותו להתפתח. במפגשינו עם אנשים, אנו מנסים לאתר את צרכיהם הסמויים. החיפוש והאיתור נעשה באמצעות הצגת רשימה של נושאים ועיסוקים, שאלמלא העלנו אותם, המטופל לא היה מבטא ומעלה בשיחה. לעתים קרובות, אנו מעלים נושאים כמו פעילות גופנית, ריקוד, תיפוף, בישול, מלאכת יד ופעילות יוצרת באומנויות שונות, או נושאים הקשורים ללבוש, להופעה ולטיפוח עצמי. לא פעם רשימה כזו העלתה אצל המטופל צרכים סמויים שהמטופל חפץ בהם במשך שנים, אך לא ביטא אותם לעצמו, גם לא היה מודע להם. האמירות: "בעצם, תמיד רציתי", או, "לא ידעתי עד כמה זה היה חסר לי", שכיחות אצל אלה שהתאפשר להם לחשוף את עולם הצרכים הסמוי שלהם ולמלא אותו.


עולם הרגש


המחזור הרגשי

 


המחזור הרגשי – הסירקולטור הרגשי, מתרחש אצל האדם, והוא המעבר בין יחידת מתח ורמת ריגוש גבוהה אחת ליחידה הבאה. המעבר בין יחידת ריגוש אחת ליחידת הריגוש הבאה, עובר דרך ירידה ברמת המתח.
הסיפור העממי הבא, שהפך לבדיחה לא מוצלחת, ממחיש את המעברים הרגשיים החדים שבני זוג חווים בקשר הזוגי לאחר מגע מיני: גבר מתקשר לביתו ומבקש מאשתו להכין את עצמה כי הוא רוצה מאוד לעשות איתה אהבה. היא מסבירה לו שכעת שעת צהרים והיא עסוקה בניקיונות ובבישול ושהיא לא תספיק לסיים את מטלות הבית. הוא מפציר בה ומרעיף עליה מילות אהבה והיא נעתרת. הוא מגיע הביתה עם קופסת שוקולד. "בשבילך אהובתי", הוא לוחש לה באוזנה ומחבק אותה. הוא מושך אותה לעבר מיטתם והיא מבקשת רגע כדי להתרענן באמבטיה. "תמהרי, אני מחכה לך, אישה אהובה שלי", הוא מבקש. היא אכן ממהרת, נתקלת בכיסא, ונופלת. הוא מזנק ממיטתם כדי לעזור לה לקום. "את בסדר אהובה שלי?" הוא שואל בדאגה. הוא עוזר לה לקום, ומחבק אותה. היא אצה לחדר האמבטיה להתרענן. עם שובה, הם מקיימים יחסי מין בלהט, הוא לוחש לה מילות אהבה ואף מחמיא ליופייה. לאחר שסיימו, היא קמה שנית ממיטתם לחדר האמבטיה, שוב נתקלת בכיסא, ונופלת. "מה קורה לך, את עיוורת?" הוא שואג בכעס ממיטתם. הוא מתלבש לאטו, לא מביט לעברה, בעודה מרימה עצמה מהרצפה.
סיפור זה, מייצג גברים ונשים שלאחר קיום יחסי המין חדלים להבחין בבני זוגם. עם חלוף הימים הם חוזרים לאותו מימד של חיזור ומתח מיני, איתו יגיעו אל השיא, וכך חוזר חלילה. אצל רוב האנשים, רמת המתח והריגוש יורדת לאחר המגע המיני. הם מתחילים ברוב ריגוש ולאחר שבני הזוג הגיעו לסיפוקם, הם נעים במגמה השואפת למנוחה, עד למפגש המיני הבא. אצל רוב האנשים, יש שלב מוגדר של מנוחה או של נסיגה מרמת הריגוש והמתח המיני. שלב המנוחה, מאופיין ביחידות זמן ומשתנה מאדם לאדם. אנו נבדלים זה מזה גם במרחק הפיסי והרגשי הדרושים לנו עד לעלייתו מחדש של המתח המיני.
המחזור הרגשי מקיף גם התנהלות סביב אירועים בשגרת החיים כמו ימי הולדת, ימי נישואים, אבל, שמחות ועוד (ראו מצב רגשי חדש זמני). לקראת האירוע ובתוכו, מתנהל האדם ברמת ריגוש והשקעה ניכרים, ומשהסתיים האירוע, רמת הריגוש תרד ועמדתו הרגשית תחזור למקומה מלפני האירוע.




גורמים המשנים את עמדתו של הפרט


יש קונצנזוס רחב באשר לאי-יכולתו של הפרט להשתנות. האמירות, "הוא לא ישתנה לעולם", או, "היא תִּשָּׁאֵר כך, היא לא מסוגלת להשתנות", משקפות את התפיסה שבני אדם אינם מסוגלים להשתנות. ההצהרה, "אני מבטיח, אני אשתנה", אמנם מבטאת רצון וכוונה ברגע מסוים, או שהיא עולה בשעת מצוקה לשם מזעור נזקים, אך אינה משקפת יכולת להשתנות בפועל.
הפרט כן מסוגל להשתנות. אמנם, לא כולם מסוגלים להשתנות באותה רמה, אך היכולת להשתנות ברמות שונות, קיימת אצל כל אחד מאתנו. רמת ההשתנות אצל הפרט, תלויה ברמת השינויים אותם הוא מסוגל להכיל ולקיים לאורך זמן.
שינוי הוא צורה שונה או דרך אחרת של ביטוי, הרגל או צריכה. אפשר להחיל את השינוי על היבטים רבים כמו אופן הדיבור, לרבות כלים לשוניים, טון וקצב הדיבור; סגנון הלבוש וההופעה, לרבות רמת הטיפוח העצמי; הרגלי אכילה; הרגלי שינה; רמת פעילות גופנית; מקום עבודה, לרבות מקצוע; מקום מגורים, לרבות אופי סביבת המגורים; רמת תפקוד רגשי ותפקוד פונקציונאלי, ועוד.
הִשְׁתַּנּוּת היא תוצר ההשפעה של כלל השינויים אותם מחיל הפרט על עמדתו הרגשית והתפקודית ועל אופן התנהלותו בכלל. יש שלושה גורמים המסייעים להשתנותו של הפרט: למידה, השפעה סביבתית חדשה וטראומה.
למידה היא חווית רכישה של ידע קוגניטיבי או מיומנות גופנית. הפרט יכול לרכוש כלים לשנות את אופן התנהלותו באמצעות הרצאות, ספרים, הדרכה אישית ועוד, או דרך פעילות גופנית, המשפרת את הדימוי העצמי שלו ומשפיעה על עמדתו מול עצמו ומול חברה.
השפעה של סביבה חדשה היא מכלול הגורמים האנושיים והגיאוגרפיים במרחב חיים חדש, שהפרט לא פגש קודם, או שפגש לפרק זמן קצר, אך לא התאפשר לו להכיר בו כגורם משמעותי המשפיע על חייו. להשפעה זו שני היבטים, חיובי ושלילי. ההיבט החיובי, או, השפעה חיובית של סביבה חדשה, בא לידי ביטוי בדחיפת הפרט להתפתחות, ואילו ההיבט השלילי, או, השפעה שלילית של סביבה חדשה, מסיג את עמדתו ואת ערכו של הפרט. השפעה של סביבה חדשה, מספקת לפרט גירויים חדשים אליהם הוא מגיב באופן אחר מזה שהיה מורגל בסביבתו הקודמת. תגובותיו ואופן התנהלותו בסביבתו החדשה, הן שמייצגות את רמת השתנותו. ערכה החיובי של השפעת הסביבה החדשה בעיני הפרט, באה לידי ביטוי בתפיסתו את הסביבה החדשה כגורם המעניק לו הזדמנות לשפר את עמדתו וחייו בכלל.
טראומה היא חוויה רגשית או גופנית. היא תוצר המפגש של הפרט עם אירוע קשה ופוגע שהותיר נזקים בגופו או בנפשו. הטראומה קורעת ומנתקת את הפרט מעמדתו הנוכחית ומפרה את איזונו הנפשי. הטראומה מורידה באופן משמעותי הגנות, וחושפת את האדם לגירויים אותם לא פגש קודם, בגלל הגנות שפיתח עד שפגש את הטראומה. אנשים שחוו משבר בעקבות אובדן של אדם קרוב, לעתים יתנהלו רגשית ותפקודית באופן שונה מהתקופה שלפני המשבר. במצב הרגשי החדש שנוצר מטראומה רגשית או גופנית, הפרט עשוי להתנהל רגשית ותפקודית באופן שונה מהתקופה שלפני הטראומה. הסביבה, ואף האדם עצמו, חווים את השתנותו. למשל, אדם שעבר אירוע לב, יטה לשנות את אורח חייו, כמו שינויים בהרגלי האכילה, שינויים בפעילות הגופנית ושינויים בסדר יומו.
ב'תרפיה מותאמת אדם', שמים דגש על תהליך ההשתנות של האדם. הלמידה, היא תוצר הגישה הדידקטית, לצד היבטי חיים חדשים אותם רוכש המטופל במהלך הפגישות. ההשפעה החיובית של סביבה חדשה, היא מקום המפגש ואישיות המטפל. מימדים מינוריים, אך מוחשיים, של היבט הטראומה, באים לידי ביטוי באופן טבעי דרך חשיפתו של המטופל בתהליך הטיפולי להיבטים פסיכופתולוגיים בעמדתו הרגשית, ובהתמודדויותיו עם משימות תפקודיות רגשיות מורכבות שהמטפל מטיל עליו. מכלול השינויים החיוביים בהתנהלותו הרגשית והתפקודית של המטופל במהלך התהליך הטיפולי, מוביל להשתנות חיובית בעמדתו, אותה חווים המטופל וסביבתו.




העמדה המפצה

איך גבר הופך להיות 'קוּל' (cool)? האם תינוק מתוק נולד 'קוּל'? איך גבר מקבל קוֹל עמוק, רציני וסמכותי? האם אתם מכירים תינוק שנולד ומדבר בקול עמוק ובטון סמכותי? היכן קיבלה אישה, המדברת עם "כאילו", "כזה", ושאר גינונים אופייניים לסגנון 'צפוני', את סגנון הדיבור המיוחד לה? האם היא נולדה כך? מדוע גברים ונשים בוחרים להתלבש באופן המייחד אותם? איך 'ערס' מקבל יציבה מוזרה עם כתפיים מורמות, כפות ידיים פרושות וראש מוטה קדימה? ראיתם פעם תינוק 'ערס'? כל התינוקות הרי הולכים באופן תינוקי זהה, אז איך סיגלנו לעצמנו הליכה אופיינית רק לנו?
כל אחד נוהג ופועל באופן שמגן, מפצה, תומך ומעצים את עמדתו. עמדתו של הפרט אינה מתקיימת ללא האלמנטים המגנים והתומכים בה. לשם כך דרושים לו, יציבה, סגנון הליכה, סגנון וטון דיבור, לבוש והיבטים נוספים התורמים לעמדתו. הביטו סביבכם. ראו כיצד הפרט מגובה בניואנסים המגנים ומעצימים את עמדתו. האמירות, "לא, זה סתם...", או, "לא יודע, תמיד הייתי ככה", משמשות את אלה שמנסים להסביר מדוע הם בחרו את סגנון הלבוש, את הדיבור, את ההליכה ועוד. עמדתנו אינה בוחרת 'סתם'. בחירותיה משרתות, מעצימות ומפצות אותנו גם אם אנו לא מודעים לכך. הפרט לא יוותר בקלות על האלמנטים המרכיבים את העמדה המפצה שלו, על סגנון הלבוש, או על טון הדיבור שלו, למשל. בלעדיהם הוא יחוש ש"הוא לא הוא", ואף ירגיש חשוף ולא מוגן. 



לא יודעים לחיות בטוב 

פגשנו גברים ונשים שאינם יודעים לחיות בטוב. אלה אנשים שעמדתם הרגשית והתפקודית נפגעה בסביבת הבית המגדל והם חיים באווירה של חשש, של חרדה ושל חוסר סיפוק, גם כאשר הכל מתנהל באופן תקין וטוב. אנשים אלה שואפים לחיים טובים, אך בשל עמדה רגשית לקויה, הם אינם יודעים ואינם מסוגלים לחיות בסיפוק, ללא תחושת החרדה והמתח הנלווים דרך קבע לחייהם - "רע לי גם כשטוב לי". אלה שאינם יודעים כיצד לחיות וליהנות מהטוב,לעתים מוצאים להם בני זוג דומים ומקיימים משפחה המתפתחת וחיה באווירה לא בריאה.
קשה במיוחד לסייע למי שאינם יודעים לחיות בטוב. הפסיכופתולוגיה שלהם חזקה מכדי להשתנות בתהליך טיפולי, ולעתים נראה כי כל ההשקעה בתהליך הסיוע יורדת לטמיון. מה שנעשה ושופר, לא משנה את תפיסת עולמם ואת עמדתם, שהרי הם לא יודעים ובנויים לחיות בטוב. רק מעטים מאלה ש'לא יודעים לחיות בטוב', מצליחים לשנות במהלך טיפול את עמדתם, את תפיסתם ואת דרך התנהלותם.




הבחירות שלנו 

כולנו משתמשים בביטויים: "בחרתי", או, "זאת הבחירה שלי". אנו בוחרים בני זוג, מכונית, איזור מגורים, בית למגורים, בגדים, הופעה ועוד. נהוג לחשוב ולהאמין, שבחירות באות מתוך מקום רציונאלי ועצמאי, ולעתים אנו מגדירים את שבחרנו, בחירה חופשית.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, להאמין ולבטא, רוב הבחירות אינו בהכרח 'בחירה חופשית', שכן העמדה הרגשית היא שבוחרת, מאמצת, או דוחה. הבחירות משקפות את עמדתנו באופן ישיר ומדויק, ולנו אין את היכולת להתערב או לשנות את בחירותיה של העמדה הרגשית. האם בחירותיה של העמדה הרגשית אינן בחירה חופשית? התשובה היא לא. העמדה הרגשית בוחרת את צרכיה, וברוב המקרים לפרט לא תהיה אפשרות לשלול את בחירותיה דרך שיקולים רציונאליים.
אחת "הבחירות" המשקפות את העמדה הרגשית היא בחירת בן זוג. על פי רוב, בחירת בני זוג אינה בחירה רציונאלית גם אם הבוחר מעלה טיעונים רציונאליים המנמקים את בחירתו. למשל, , אישה שבוחרת בן זוג רק כי הוא אמיד, מנמקת את בחירתה ברציונאל של אינטרס כלכלי.למעשה, עמדתה הרגשית זקוקה לביטחון ולעמדה חברתית, והיא זו הבוחרת מצב כלכלי איתן, ולא בוחרת באהבה ובקשר רומנטי. גבר הבוחר אישה הדומה לאימו באישיותה ובתכונותיה, עשוי לנמק את בחירתו בנימוקים שבת הזוג ש"בחר" נראית טוב או משכילה מאוד, אך בחירתו למעשה לא נעשתה מתוך שיקולים רציונאליים ואף יתכן שהגבר הזה כלל אינו מודע לעמדה הרגשית ש'דחפה' אותו לבחור באישה הדומה לאימו. כך גם בדוגמה של אישה הבוחרת בגבר דומיננטי. היא אינה עושה זאת אלא בשל עמדתה הרגשית.
גם בחירות הנוגעות להיבטים פוליטיים כמו בחירה במפלגות ובראשי שלטון, הן בחירות הנובעות מעמדה רגשית, כך גם לגבי בחירת חברים. עמדתנו הרגשית בנויה מהתנהלות רגשית ומחשיבה רציונאלית. למעשה, החשיבה הרציונאלית היא השרת של העמדה הרגשית. למרות תפקידה המוכר כמבקרת וכמפקחת, היא למעשה כפופה לעמדה הרגשית. לכל אחד מאתנו יש את היכולת לחשיבה רציונאלית המעדנת והמבקרת את התנהלותנו, אך יכולת זו עדיין קשורה לעמדתנו הרגשית. כאמור, היא זו שמנהלת את חיינו על כל פעילותנו ובחירותנו.
החשיבה הרציונאלית מושפעת מציר ההתפתחות האישית שלנו, מחוויות החיים ומניסיון שאנו צוברים. ניסיון שלילי שעברנו, יכול לשפר את רמת החשיבה הרציונאלית ולסייע באיזון העמדה הרגשית. בהקשר בחירת בן זוג שהעלנו לעיל, גברים ונשים שעברו מפרק א' של זוגיות לפרק ב', עשויים לשאת מימד של חוויה, ניסיון והבנה, שמסייע להם לבחור את בן הזוג החדש, מתוך עמדה שקולה ונכונה יותר עבורם. גם חשיבה רציונאלית, המשופרת מנסיונות עבר ומחוויות שליליות, עדיין משרתת את העמדה הרגשית. בחירה רציונאלית שנראית הגיונית ונכונה בעיני הבוחר וסביבתו, לא תהיה מנותקת מהשפעתה הישירה של העמדה הרגשית של הבוחר.
מהו המסר? המסר הוא, שמעט מאוד אנשים בוחרים את דרכם וצרכיהם מתוך בחירה חופשית. אנו שבויים בידי העמדה הרגשית עם מעט מאוד יכולות להתערב בבחירותיה. גברים ונשים שעברו תהליכי למידה על עצמם, לרבות למידה מקיפה של אישיותם ושל אופיים ואשר הבינו את תהליכי הבחירות שלהם, על כל מגבלותיהן הסובייקטיביות, יוכלו להיות שותפים טובים יותר בתהליכי הבחירה של עמדתם הרגשית.





אינטרה ואינטר 

אינטרה היא רמת הקשר והכוחות העומדים לרשות האדם בקשר בינו לבין עצמו. אינטר הוא רמת הקשר והתלות בין האדם לבין החברה. יש קשר הדוק בין אינטר לאינטרה. ככל שרמת האינטרה גבוהה, כך רמת האינטר תהיה נמוכה. ככל שרמת האינטרה נמוכה, רמת התלות בחברה היא גבוהה. כלומר, מידת האוריינטציה, התלות, של האדם מול הסביבה והחברה, תלויה בטיב הקשר בין האדם לבין עצמו.
הצורך המופרז בשיתוף עם הסביבה, הוא ערך של אינטר. אדם זקוק לשתף אחרים, באין כוחותיו מאפשרים לו להכיל ולהתמודד עם חוויה או עם מידע השמור עימו. הצורך המוגבר בחברת אנשים, גם הוא ערך של אינטר. אדם זקוק באופן ניכר לסביבת אנשים כאשר אינו מסוגל לנהל לבדו חלקים מחייו, כלומר הוא מתקשה להיות לבד בחלק מהזמן.
כשם שלפרט יש ערכים של אינטר ואינטרה, כך יש גם בזוגיות. יש זוגות הנוהגים לשתף באופן ניכר את סביבתם בכל הקשור בחייהם, כיוון ששיתוף בן הזוג בלבד אינו מספק אותם. יש זוגות שיוצאים לחופשות רק עם חברים נוספים, באין זוגיותם מספקת אותם.
חייב להיות יחס סביר בין רמת האינטר לאינטרה. רמת האינטרה, הן בעולמו של הפרט והן בזוגיות, צריכה להיות גבוהה מרמת האינטר. אולם בל ניטעה, רמת אינטר נמוכה מאוד בעולמו של האדם, פירושה בידוד, בדידות וריחוק מהחברה. כולנו זקוקים ליחס סביר בין שני המימדים, יחס המאפשר התנהלות תקינה וחיים חברתיים סבירים.





הגיל הכרונולוגי והעמדה הרגשית

יש קונצנזוס רחב באשר להגדרה של ילד, של מתבגר ושל בוגר, אך מלבד ההתייחסות להיבט הכרונולוגי של הפרט, פחות נותנים את הדעת למצבו הנפשי ולעמדתו הרגשית. קיים פער בין הגיל הכרונולוגי לבין העמדה הרגשית. כך, גבר בן עשרים וחמש יכול לשאת עמדה של נער מתבגר, ואישה בת שלושים יכולה לשאת עמדה רגשית של ילדה בת שתיים-עשרה. בה בעת, יש ילדות בנות שתיים-עשרה שעמדתן הרגשית מתאימה לאישה בת שלושים.
קיימים שני צירי התפתחות אצל האדם, הציר הרגשי והציר האישי-מערכתי. התפתחות הציר הרגשי פירושה, תפקוד רגשי, לרבות הכלה רגשית; התפתחות גופנית-סומאטית; עמדה זוגית; ועמדה הורית. התפתחות הציר האישי-מערכתי נוגעת לעמדה מקצועית; עמדה כלכלית; סטטוס חברתי; וסטטוס אישי, לרבות הרחבת התא המשפחתי. על שני צירים אלה נע האדם בנפרד ובקצב שונה. בתרבות הקיומית שלנו, ההיבט החשוב והטריוויאלי הוא התפתחות בציר האישי-מערכתי, ואילו ההיבט המוזנח, הוא הציר הרגשי. לרוב הוא מפגר ולא מתפתח. כך פוגשים אנשים שגדלים ומתפתחים, מקימים משפחה ומפתחים קריירה, אך את עולם הרגש מותירים מאחור. לעתים נדמה כי אדם הנושא משרה בכירה או איש עשיר שאנו פוגשים הוא אדם השולט ומתפקד, לא רק במסגרת המקצועית והעסקית, אלא גם מתפקד ופועל באותה מידה של הצלחה וחריצות גם בפן הרגשי, מול משפחתו ומול החברה בכלל. אולם נמצא גברים ונשים רבים הנושאים משרות בכירות, בעלי משפחות וילדים, הגרים בבתים מרשימים ונוסעים במכוניות יקרות, והם בתוכם עדיין ילדים. התפתחות מקצועית אינה מסייעת בהכרח להתפתחות רגשית. גם הקמת תא זוגי ומשפחתי והבאת ילדים לעולם, אינה מבטיחה התפתחות של עמדה רגשית תקינה ותואמת גיל כרונולוגי. איננו טוענים שכל אדם המצליח בעסקיו ובעמדתו המקצועית, הוא אדם שתפקודו הרגשי לקוי, אך נוכל לומר בביטחון, שאין קשר מחייב בין שני העולמות, עולם הרגש ועולם המקצוע.
לצד המושג הקשה, פיגור שכלי, אותו החברה מכירה, יש מושג נוסף שמשמש אותנו, קשה לא פחות, פיגור רגשי. זהו מצב שבו יש פער ניכר בין המצב האישי, מצב הגיל, והמצב המקצועי לבין העמדה והתפקוד הרגשי של האדם.
אצל רוב האנשים תיתכן אמנם התפתחות מקצועית ומשפחתית, אך לא תהיה התפתחות רגשית ניכרת ללא התערבות טיפולית. הפער בין התפתחות מקצועית ואישית לבין התפתחות רגשית, גדל ומודגש. הפן הרגשי שהוזנח, גובה מחיר שמשפיע על התפתחותם ועל עמדתם הרגשית של הילדים, וכן על התפקוד הרגשי בבית ובזוגיות בכלל.






חרדת סיום 

חרדת סיום חווים בעיקר גברים ונשים שעברו את גיל הארבעים. רובם אינו מודע לקיומה של התופעה. התחושות האופפות אנשים שחווים חרדת סיום, הן החמצה על עמדה שלא הושגה, כמיהה למצב כלכלי טוב יותר וצער על עמדה לא מסופקת במערכת זוגית ומשפחתית. במרכזה של חרדת הסיום ניצב היבט המימוש העצמי. הוא בא לידי ביטוי בשלושה אופנים: חוסר מימוש רגשי, חוסר מימוש מקצועי ועמדה חברתית לא מספקת.
אנשים שחוו חרדת סיום, סיפרו שהם נוהגים לחשב כמה שנים נותרו להם לחיות. למרות שהמספר אינו משתנה משמעותית מדי יום, הם חווים שהזמן הולך ומתקצר. הם חשים שהם קרבים אל הסוף ושאין טעם להתחיל דברים חדשים או לעשות שינויים, הרי ממילא הם הולכים לסיים את חייהם. ניתן להבין את התחושה הקשה אצל קשישים החווים חרדת סיום, אך כשתופעה זו פוגשת אנשים בסביבות גיל ארבעים חוויה זו פחות מובנת.
למרבה ההפתעה, תופעה זו תוקפת גם מתבגרים, בני עֶשְׂרֵה. במקרים בהם נתקלנו בתופעה זו אצל נערים בני 18-17, חרדת הסיום התפתחה ממציאות בה אין הם מצליחים בלימודיהם ואף מעמדם החברתי נחות, בפרט מול המין השני. התחושה שאין להם כלים להתפתח, ואין הם רואים סיכוי שהם יגיעו להישגים בעמדתם החברתית וגם לא לזוגיות טובה, מביאה אותם למצב בו הם חווים את סוף חייהם. להם ולאחרים אנו ממליצים לקבל עזרה מקצועית.






אובססיה – מחשבות ועשיות

אדם קנה רכב חדש. לאחר הרכישה הוא בא עם אשתו לבקר אותנו. שמענו היטב את רחש המכונית החונה ליד הבית. לאחר דקות ארוכות של המתנה לבואם, הצצנו מהחלון וראינו שהאישה ממתינה ליד דלת הכניסה. בעלה, לעומת זאת, חזר על עקבותיו ובדק את הדלת האחורית של המכונית. משסיים לבדוק, הוא חזר שנית על הטקס, פוסע לעבר הבית, עוצר, סב על עקבותיו למכונית, בודק אם הכל כשורה וחוזר לעבר דלת ביתי. משנכנסו סוף-סוף, סיפרה לנו האישה שבעלה ערך כעת טקס ארוך, בו חזר שש פעמים אל המכונית לבדוק עם הכל נעול, אם כיבה את הרדיו, אם השאיר חלילה אורות דולקים או כל מכשיר פועל אחר.
אישה מבוגרת שהכרנו, היתה מתכוננת לשינה. או-אז היתה נזכרת שאולי לא כיבתה את האש בכירה. היא היתה שבה למטבח, ומוודאת שהיא כבויה. כבר בדרך למיטה, היתה שבה למטבח ומוודאת שוב שאכן כיבתה את האש.
יש כאלה הרוחצים את ידיהם עשרות או מאות פעמים ביום. אחרים רוחצים ומקרצפים את עורם עד אשר הוא מאדים. פגשנו בחור צעיר שנהג לשבת שעות בחדר השירותים. הוא סיפר שבכל פעם שסיים והתכונן לצאת, הוא שב והתיישב על האסלה מחשש שאם יצא לדרכו, בטנו תציק לו שוב, והוא לא ימצא מקום נוח וזמין לעשות את צרכיו;
בחור צעיר אחר נהג להיכנס לחנות, לשאול, להתעניין, ולבחור פריט אחד לאחר שעות ארוכות של התלבטות. אז היה הולך לקופה וממש לפני שהגיש את התשלום לקופאית, הוא נהג לצאת מהחנות, משאיר את הפריט שבחר. לאחר שיצא מהחנות הוא שב על עקבותיו והחל מחדש אותו תהליך: התייעצות עם המוכר, התלבטות ארוכה, בחירה, עמידה ליד הקופה ואז, שוב משאיר את שבחר ויוצא בידיים ריקות; יש אנשים שלא מוותרים על טקס ה'טפו–טפו', אם שואלים לשלומם או על מצב בריאותם של קרוביהם, משפחתם, ושאר שאלות בענייני פרנסה וקיום. ה'טפו–טפו' נגד עין רעה, הוא טקס המעניק תעודת ביטוח לתכני השיחה ולמשיב השאלה.
בכל אחד מאתנו קיים היבט ממכר ובלתי נשלט בעולם הנפש, ואנו חשים משועבדים לאותו היבט ומבטאים זאת באמירה, במחשבה או בעשייה. הוא הופך להיות חלק בלתי נפרד מאישיותנו, מדימויינו העצמי ומערכנו בעיני משפחתנו, בעיני חברינו ובעיני החברה בכלל.
הטיפול ההתנהגותי, המבוקר והמדווח, הוא כלי מרכזי לסיוע לאנשים החווים אובססיות טורדניות. בגישה טיפולית זו, מצליחים רבים לנהל מערכת חיים טובה יותר, כאשר רמת המופרעות וההתנהלות האובססיבית, אינן ניכרות באופן משמעותי מול סביבתם.







לפגיעה רגשית אין תאריך תפוגה

לפני מספר שנים פגשנו גבר כבן חמישים. הוא הגיע אלינו לאחר שאשתו הציבה לו אולטימטום מוכר – עליו לטפל בעצמו, או שהם נפרדים. לזוג יש כבר נכדים, והם אמנם שמחים על כך, אך הם לא מאושרים בזוגיותם. הגבר סיפר שאשתו טוענת שמיום שהם נישאו, היא לא זכתה לרגעים טובים איתו ושהיא הייתה צריכה לעזוב אותו לפני שנים.
בפגישה הראשונה ניסינו להבין את עמדתו הנוקשה של הגבר. הוא הבהיר שעמדתו הקשה והבלתי מתפשרת בבית, ובחיים בכלל, מלווה אותו מיום שהוא התבגר. בפגישה השנייה ביררנו האם קרה משהו בחיי הנישואים שגרם לו להקשיח את עמדתו ואת עולם הרגש שלו. הוא לא זכר. שאלנו, האם הוא מתחשבן מול יחסה של אשתו אליו. לאחר דקות ארוכות של שתיקה, השיב שוב, "אני לא זוכר". גם לאחר בירור בניסוח שונה, האם אשתו פגעה בו, שתק ולא ענה. נזכרנו בטענת אשתו, שהיחס ביניהם השתבש מיום שנישאו. אולי היא מתכוונת בדיוק למה שהיא טוענת? שאלנו, מה קרה ביום נישואיהם, מה פגע בו כל כך? שתיקתו הפכה לבכי מתפרץ ובמשך דקות הוא מלמל, "הרסתי את החיים שלנו". לאחר שנרגע סיפר שבמסיבת נישואיהם, אשתו הטרייה רקדה צמוד מדי, כהגדרתו, עם חברו הטוב. מאז, עשרים וחמש שנים, החיים שלו מלווים במראה הטראומתי של אשתו הרוקדת עם חברו, בפרשנות ובמשמעויות שסחב איתו מאז.
 נשמע הזוי? ובכן, כל אחד מאתנו נושא זכרון פגיעה רגשית המלווה אותו בחייו וביחסו אל הבית המגדל, משפחתו, זוגיותו, או מול החברה בכלל. לזכרון הפגיעה הרגשית אין תאריך תפוגה. הוא בונה אצל הנפגע הגנות המונעות ממנו להתנהל רגשית ובכלל, והוא עלול ללוות את האדם במשך כל חייו.
פגיעה רגשית בקשר זוגי מחייבת תחזוקה מתמדת ויציבה, שאם לא, עמדתו של הנפגע לא תאפשר קשר תקין והשלכות הפגיעה ישפיעו על איכות חיי המשפחה ועל התפתחותם של הילדים.








הביטוי הלא רצוני

אחת התופעות המלוות את עולמם של האנשים, במיוחד את אלה שעולמם רווי במתח ובחוסר ביטחון, היא תופעת 'הביטוי הלא רצוני'. יש כאלה שבאופן לא רצוני מצחקקים, שואלים, אומרים, משתעלים או מתלוצצים מתוך מצוקה ואי נוחות הנוצרים במפגש מול החברה. האמירה הלא רצונית או הדיבור הלא רצוני נובעים מתוך לחץ ומצוקה. מתוך כך, הם גם מגבילים את יכולתו של הדובר לשלוט בתוכן הדברים, בטון הדיבור ובמידת הרלוונטיות של התייחסותו למצב קונקרטי.
יש אנשים שבשעת לחץ מול אדם מסוים, או מול חברה בכלל, מזמזמים או שרים, מעין ביטוי חלופי לדיבור ולקטעי מעבר בין אמירה לאמירה. זה מתרחש כאשר אדם מרגיש שהוא חייב לבטא את עצמו, אחרת יאבד את האיזון הנפשי ואף יאבד מערכו הן בעיני החברה והן בעיני עצמו. יש אנשים שחייבים לעשות חיקוי משעשע, או לומר משהו מצחיק, כי הם מתקיימים רק כשהם זוכים להערכה על עמדתם המשעשעת.
על אדם שביטוייו הם לא רצוניים, עובר דבר דומה לרכיבה על אופניים, הדורשת איזון ושיווי משקל. האיזון ברכיבה תלוי בתנועה. באין תנועה אין איזון. תחושתו היא, 'כשאני עושה רעש, אני בתנועה מאזנת. כשאני שותק, אני מאבד את האיזון'. יש אנשים שתופעה אובססיבית זו מלווה אותם כל חייהם והם אינם יכולים לשלוט או לבקר את מוצא פיהם. תופעה זו היא פיצוי לאלה שבילדות לא התאפשר להם להביע ולבטא בחופשיות את עולמם. היא נחלתם גם של אלה החיים בגפם. לעתים החיים בבדידות גורמים לאדם במפגשו עם החברה לבטא את עצמו ללא ביקורת וללא שליטה, מעין שחרור בלתי נשלט של כל שנחסך ממנו בימים בהם הוא חי בבדידות.
תופעת 'הביטוי הלא רצוני' מציבה את הנושאים אותה, בעמדה לא נוחה מול המשפחה ומול החברה בכלל. פגשנו פעמים רבות פרט או זוג, אשר תופעת 'הביטוי הלא רצוני' שיבשה את מהלך חייהם. אלה החיים במחיצתם – ילדיהם, בני זוגם או החברה הקרובה – התקשו להקשיב ולהתייחס אליהם בסבלנות. זאת מפאת תחושות הלאות וחוסר העניין, אותם הם חשים בכל מפגש עם האדם בעל ביטוי לא רצוני.
פגשנו אישה שטענה שבעלה אמנם אדם יקר וטוב, אך אין היא מסוגלת לשבת במחיצתו יותר מדקות ספורות שכן אינה יכולה לשאת את שטף דיבורו, את שאלותיו ואת אופן דיבורו בכלל. אישה זו תיארה את תחושותיה בכל עת שהם נפגשים עם חברים, ובמיוחד במפגשים עם דמויות חדשות, "אני מרגישה שאני מכווצת ומבוישת בכל פעם שהוא מתחיל לפתוח את הפה".
יש גברים שאמרו, "האישה מעייפת את כל הסביבה שלה כי היא חייבת לדבר כל הזמן". פגשנו נשים שלא יכלו לתאר את סדר יומן מבלי לצחקק או לעשות כל מיני חיקויים, לרבות המחזות והמחשות הנותנות משנה תוקף ועניין לדבריהן. הן לא היו מסוגלות, לדבר בצורה פשוטה וחפה מביטויים התנהגותיים או קוליים מופרזים.
תופעת הביטוי הלא רצוני מכילה גם היבטים סומאטיים. פגשנו גברים ונשים אשר אופן ישיבתם ושפת גופם ביטאו את עמדתם, מבלי שהייתה להם שליטה על אופן הצגת ביטויים אלה. יש נשים שבחברה רוכנות קדימה בברכיים פשוקות ומשקשקות במחזיק המפתחות שלהן, כמו היו נהג משאית. יש גברים שבאופן בלתי נשלט יושבים על כיסא עם ברכיים צמודות וכפות רגליים מסובבות זו מול זו, כילדה ביישנית.
'הביטוי הלא רצוני' הוא דיספונקציה – כשל תפקודי של העמדה הרגשית – ואלה הנושאים את התופעה יכולים לשנותו ולשפר את עמדתם באמצעות טיפול התנהגותי.








על הפרעות ומופרעות

הפרעות הן אירועים, מפגשים, או חשיבה, היוצרים שיבוש בתפקודו, בעמדתו הרגשית וברמת האיזון הנפשי של האדם. מופרעות היא היבט סובייקטיבי המצביע על רמת השיבוש באיזונו הנפשי של האדם החווה הפרעה.
 השוני בין אדם לאדם, הוא בשני מוקדים. האחד, ברמת ההגדרה של ההוויה כלומר האם האירוע או המפגש, מהווים ומוגדרים על ידי החווה אותם כהפרעה. במוקד השני, רמת המופרעות. לא כולם מגיבים להפרעות באותה רמה של התייחסות. למשל, יש אנשים שרגישים לרעש עד כדי אי יכולת לתפקד. יש אנשים שרגישים לקור או לחום, יש כאלה שעולמם מופרע אם הם צופים בסצנה מסוימת מתוך סרט, ויש כאלה שכל אירוע דרמתי המתרחש בעולם משבש ומטריד את שלוותם.
 יש קונצנזוס רחב על ההפרעות שכולנו חשים מולן לא נוח, עד כדי רמת מופרעות גבוהה. למשל, כשדחפור עובד מול ביתנו, מובהק יותר שרמת האי נוחות הנובעת מרעש עבודתו, תפריע את שלוותם של רבים. אך כאשר הקול הבוקע מהטלוויזיה הפועלת בבית השכן מפריעה את שלוותו של אדם, עד כדי אי יכולתו לתפקד, הרי שכאן נדרשת התייחסות שונה. פגשנו אנשים שרחש המעלית העולה בבית מגוריהם מטריד אותם עד כדי איבוד שליטה. פגשנו אישה שלא מוכנה לנהל שיחה כאשר ברקע פועלים הרדיו או הטלוויזיה. פגשנו אנשים שלא יכלו לשבת בבתי קפה כי רעש האנשים החולפים והמולת הרחוב היו להם גורם מפריע. פגשנו גם אנשים שהאיזון הנפשי שלהם מופר כאשר ילדים משחקים בקרבתם.
רמת מופרעות גבוהה היא חלק בלתי נפרד מעולמם של אנשים שגדלו בסביבה רווית לחץ ומתח. הטיפול ההתנהגותי הוא כלי חשוב, המסייע לחלק מאנשים אלה לתפקד באופן טוב יותר.









הדימוי הייצוגי

הדימוי הייצוגי הוא מכלול הביטויים המייצגים את אישיותנו ואת עמדתנו, מול חברה, ומול עצמנו כאשר אנו לבד. בדימוי הייצוגי אנו מציגים את עצמנו באמצעות הביטוי הלשוני, הביטוי הגופני, החשיבה, הלבוש, ההופעה וההקרנה. מכלול ההיבטים המרכיבים את הדימוי הייצוגי, הוא תוצר השאיפה של האדם להעצים את עמדתו ואת אישיותו מול חברה ומול עצמו, כמו גם להרחיב את מימדי ההגנה על עולם הנפש שלו.
תוצרי השאיפה להעצמה עצמית מכילים פיצוי על עמדה נחותה ולא מספקת. תוצרי ההגנות מכילים מעצורים, הסתייגויות, הימנעויות וסגירויות, המגינים על האדם מפני חשיפה במפגש עם חברה. הבית המגדל הוא המעצב הראשי של הדימוי היצוגי, בו הילד מתרגל ומפנים עמדות ודימויים ייצוגיים המשרתים אותו ומגינים על עולמו.
לכל אדם מספר דימויים ייצוגיים: דימויים המייצגים את האדם במפגשו בשגרה מול חברה, ודימויים ייצוגיים זמניים ופונקציונאליים, המשרתים את האדם בתקופה או במקום מסוים. אדם יכול לשאת דימוי ייצוגי קבוע במקום עבודתו, ועם חזרתו לביתו, לעטות על עצמו דימוי ייצוגי שונה מזה שליווה אותו במהלך יום העבודה. שני הדימויים הייצוגיים, של החברה ושל הבית, הם הדימויים העיקריים בחייהם של רוב האנשים.
מערכת הדימויים הייצוגיים השונים מושפעת מתפיסת הערך העצמי של האדם ומחוויית האדם את עמדתו ואת ערכו בעיני החברה. הדימוי הייצוגי משרת את הדימוי העצמי של הפרט ותומך בעמדתו הרגשית והתפקודית. במקום בו הפרט מרגיש נחות או חסר ביטחון, הוא משתמש בדימוי המגן על עמדתו. דימוי ייצוגי פונקציונאלי זה שונה מהדימוי הייצוגי המוכר במקום העבודה ומהדימוי בבית מול המשפחה. החברה והעומסים המנטליים שהיא מטילה במפגשה עם הפרט, מאלצת אותו להשתמש במגוון דימויים ייצוגיים, שתכליתם להגן על עמדתו ועל קיומו. במגוון הדימויים הייצוגיים הפונקציונאליים, יש דימויים המאופיינים בהגנות רחבות יותר. דימויים אלה משרתים את האדם במפגשו עם הבית המגדל או במפגשים חברתיים ואישיים אחרים, המייצגים במאפייניהם את הסביבה המגדלת.
מערכת הדימויים הייצוגיים מלווה את האדם גם כשהוא לבד. במצב זה האדם פוגש את מחשבותיו, את תחושותיו או את בבואתו, ודרכן הוא חווה את הדימוי העצמי שלו ואת עמדתו בכלל. אדם יכול להביט במראה ולהציג מול עצמו יציבה ומצג גופני שיעצים את תחושתו ואת עמדתו.


למערכת הדימויים הייצוגיים יש השפעה פסיכוסומאטית ניכרת, היוצרת מבנה ויציבה גופנית, ביטויים גופניים וסגנון הליכה. כל אלה מהווים יחד כלי סומאטי ייצוגי חשוב והופכים לעתים להיות לביטויים קבועים של העמדה הרגשית. למשל, נער שבדימוי הייצוגי שלו אימץ מימד סומאטי כמו הליכה גברית המפגינה ביטחון עצמי, או עמידה המאופיינת בהדגשת חזה, ובכתפיים מורמות המעצימות את עמדתו, משנה עד מהרה את היציבה ואת אופן אחזקת הגוף, כך שעם הזמן חל שינוי דפורמטיבי במבנה השלד והגוף בכלל, והופך קבוע.
לצד התוצרים הסומאטיים, יש כלים לשוניים וקוגניטיביים המכילים סגנון דיבור, טון וקצב דיבור, קשת ביטויים והתנסחויות שונות, דעה פוליטית ודעתנות בכלל. למשל, במקומות בהם נער חש שהוא זקוק להעצמה ולהגנה, שם הוא עשוי להשתמש בקול סמכותי ועמוק. הוא מפנים ומאמץ את המימד הווקאלי המפצה את עמדתו. לאחר שנים, הנער הופך לגבר עם קול עמוק וסמכותי, שמאפיין את הדימוי הייצוגי שפיתח.
ההיבטים הפיסיים, הלשוניים והקוליים, הם המאפיינים הבולטים של הדימוי הייצוגי ולצדם נמצא היבטים של הופעה ולבוש. הפרט מתלבש באופן המשרת את עמדתו והופך להיות חלק בלתי נפרד מהדימוי הייצוגי שלו. תכשיטים, קעקועים, סידור השיער, בגדים ושאר פריטים המלווים אותנו במפגשינו עם החברה ועצמנו, כל אלה הינם כלים המשרתים את הדימוי הייצוגי.









דימוי ייצוגי והשפעה פסיכוסומאטית

 

         תגיות: משבר, טיפול, זוגיות, מיניות, אינטימיות, הרטבה, חרדה, בית מגדל, הורות, ילדים, התבגרות, עמדה רגשית, עולם הרגש, צרכים, נסיגה, גירושין, פרידה, פרק ב', אישיות, אישיות מולדת,
                                                               הריון, טיפול זוגי, טיפול פרטני, הובלה, מודל, התאמה, השפעה סביבתית, נעמי פינס כהני, יפעת הכט חסון, יהודה אופנר. 

  עדכון אחרון: 1/3/19

מומלץ לגלוש באתר דרך chrome

© 

כל הזכויות שמורות. אין להעתיק, לשכפל, לצלם או לתרגם מידע או מאמרים מאתר זה ללא היתר, בין אם לשימוש פרטי או לשימוש מסחרי.

therapyia@yahoo.com
 
      רחביה

ירושלים


    

עלמון - ענתות

   
     בית  הכרם

ירושלים